: ספר סימן ריד

הקודם הבא

לאיזה דברים בע"ח קונה משכון שלא בשעת הלואה

ב"ה אור ליום ד` לסדר שופטים התשכ"ה ברוקלין נ"י יצו"א.

מחיי חיים, יכתב ויחתם לחיים, בספרן של צדיקים חיים, את כבוד ידידי היקר הרב הגאון חסיד ועניו פ"ה אי"א נו"נ כש"ת מוה"ר חיים בערגער שליט"א רב ור"מ בברוקלין נ"י.

אחדשת"ר, את קסתי נתתי בידי בהני מילי דשמיא השבוע בלמדי עם תלמידי במס` קידושין דף ט` בתוס` ד"ה משכון דאחרים עלה ברעיוני ונזכרתי שהקשה לי כ"ג זה לפני איזה שנים לפרש דברי התוס` שהקשו דר"י איירי במשכון שלא בשעת הלואתו ותי` דכיון דבע"ח קונה משכון שלא בשעת הלואה קנין גמור עד שיפדה בשעת הלואה נמי אלים שיעבודיה לחשב ממון לקדש בו האשה ולקנות בו עבדים וקרקעות וכן פי` הא דהמלוה על המשכון אינו משמט ותמה כת"ר מה סברא הוא זו דמשום דשלא בשעת הלואה קונה קנין גמור לכן בשעת הלואה נמי קונה עכ"פ קנין קצת ומה שהשבתי אז אינני זוכר כבר ונשכח ממני הענין עד שלמדתי ונזכרתי מזה עוד הפעם ואמרתי להעלות על הכתב הפעם מה שעלה בידי בס"ד.

והנראה לפענ"ד לפמ"ש הר"ת והביאו הר"ן כתובות פרק תשיעי בד"ה המוכר שט"ח לחבירו וחזר ומחלו מחול אע"פ שמכירתו מדאורייתא יכול למחול לפי ששני שיעבודים יש לו למלוה על הלוה שיעבוד גופו של לוה שהוא מחוייב לפרוע והוא עיקר השעבוד ושעבוד על נכסיו אם הוא לא יפרע מדין ערב כדאמרינן (ב"ב קע"ד) נכסוהי דבר איניש אינון ערבין ביה ושעבוד הגוף שיש לו למלוה על הלוה לאו בר מכירה הוא הלכך אינו נמכר אלא שעבוד נכסים ואע"פ שאינו נמכר אלא פקע אבל כי חזר ומחלו פקע שעבוד הגוף וממילא פקע שעבוד נכסים שאינו אלא מדין ערב ומיהו כשמת לוה אע"פ ששעבוד גופו פקע שעבוד נכסיו לא פקע לפי שעיקר ערבותן של נכסים בענין זה הוא שכל זמן שלא ימצא הלוה שירד לנכסיו ויפרע מהן אבל כל שנפקע מחמת המלוה אף שעבודא של נכסים נפקע אלו דברי ר"ת ז"ל ע"ש ועיין לח"מ סי` ס"ו ובש"ע סכ"ג שם ומש"כ הסמ"ע ובתומים נתקשה בדברי ר"ת אבל עיין בקצוה"ח מה שכתב עליו.

ומעתה נחקור במלוה על המשכון איזה שעבוד יש לו ללוה הגוף ושעבוד נכסי כמלוה בלא משכון או דילמא אין לו עליו שעבוד הגוף אלא שעבוד נכסי או דילמא שעבוד הגוף יש לו ושעבוד נכסי אין לו ולפום ריהטא נראה דהמלוה על המשכון נתחייב כשעבוד הגוף אבל אינו חייב עוד בשעבוד נכסי והטעם מאחר דשעבוד נכסים אינו אלא מדין ערב והרי מלוה זה לא נתרצה בערבות שעבוד נכסי של לוה אלא לקח לעצמו משכון לערבות וא"כ פקע מלוה שעבוד נכסי ולא נשתייר ללוה אלא שעבוד הגוף שקבל עליו כשאר לוה והמשכון שחררו משעבוד נכסי וזה במלוה על המשכון בשעת הלואה אבל משכנו שלא בשעת הלואה כיון דבע"ח קונה משכון לגמרי א"כ פקע ליה מהלוה השתי שעבודים שעבוד הגוף ושעבוד נכסי אלא דהתורה נתנה רשות לפדותו ועד שלא יפדה קנה ליה קנין גמור לענין שעבודים ופקע ליה בין שעבוד הגוף ובין שעבוד נכסי.

והיוצא לן חלוק בין מלוה על המשכון בשעת הלואה למשכן שלא בשעת הלואה דבשעת הלואה פקע ליה שעבוד נכסי ושלא בשעת הלואה פקעי ב` שעבודי. אבל כי כן נמצא דהמלוה על המשכון בשעת הלואה ג"כ יש לו קצת קנין במשכון דהיינו שע"י שאלים שיעבודו על המשכון עד שפקע שעבוד שאר נכסי על משכון זה ויש לו תפיסה בו ואם אבד המשכון אבד חובו ולפ"ז שפיר מובנים דברי התוס` דכיון דבע"ח קונה משכון שלא בשעת הלואה קנין גמור עד שיפדה והקנין הוא שמפקיע השעבוד דהרי לענין פדיה אכתי ביד הלוה לפדותו נמצא דהקנין שיש לו במשכון הוא להפקיע שעבודו של לוה א"כ בשעת הלואה נמי עכ"פ אלים שעבודיה כלומר דהשעבוד שלו אלים כ"כ שמפקיעו משעבוד נכסים אחרים וחלו על משכון זה וכיון דאית ליה למשכון הפקעת חצי שעבוד של הלוה שפיר כתבו התוס` דכיון דבמשכון שלא בשעת הלואה קנה לגמרי עד שיפדה הכ"נ משכון בשעת הלואה אלים שעבודיה לחשוב ממון לקדש בו האשה וכו` כיון דעכ"פ יש לו קצת קנין.

ובזה אתי שפיר מאד מה שתי` שם האי דהמלוה על המשכון אינו משמט משום דקני ליה כדר"י והקשו ג"כ דר"י הוי שלא בשעת הלואתו ותי` דכיון דקני בשעת הלואתו לגמרי סברא הוא דקונה הוא בשעת הלואתו שלא ישמט דחשיב של אחיך בידך ודרשינן בספרי את אחיך תשמט ידך ולא של אחיך בידך, ואני בער ולא אבין דמה סברא הוא זו הרי אין לו במשכון כלום משעת הלואה ולא דמי למשכון שלא בשעת הלואה דאז הוה כעין תשלומין ומשכון בשעת הלואה לא הוי אלא בטחון, שנית קשה דהתחיל בסברא הוא וסיים בדרשא מספרי את אחיך תשמט ידך ואדרבא כיון דהקרא קראו של אחיך בידך א"כ לא קנאו כלל שהרי הכתוב קראו של אחיך משמע דעדיין הוא של אחיך והאיך אמרו דסברא הוא דקנה בשעת הלואתו, ואפילו אם נימא דלענין שמיטה גזירת הכתוב הוא ולא של אחיך בידך אבל אכתי אין לזה שום סברא שקונה המשכון, אבל לפמ"ש אתי שפיר דכיון דבשעת משכון פקע ליה שעבוד נכסי א"כ יש לו שעבוד אלים בהאי משכון ולא צריך לילך עוד לגבות את ממונו מיד הלוה וממילא סברא שקנה מעט בשעת הלואתו ולכן לא משמט ואף שהכתוב קראו של אחיך בידך ודאי של אחיך הוא אבל קנאו עכ"פ לענין הפקעת שעבוד נכסי וכנ"ל ובזה מבואר נמי מה שכתבו עוד מדברי הגמ` פסחים ל"א ישראל שהלוה עו"כ על חמצו וק"ל.

איברא דלאחר העיון נראה בהא חקירה במלוה על המשכון בשעת הלואתו באיזה שעבוד מתחייב נראה באמת לומר דנפטר משעבוד הגוף ונשאר בשעבוד נכסי היפוך ממה שכתבנו לעיל והסברא לזה דכיון שלא רצה להלותו בלי משכון הרי הראה שאינו רוצה לסמוך על שעבוד גופו ונכסי שלו בתורת ערב כשאר מלוה אלא בקש ממנו משכון על חובו שהוא שעבוד נכסי דהמשכון למי הוי נכסי ושעבוד משכון שהוא נכסי לוה להמלוה שאם לא ישלם לו יגבה ממשכון זה וא"כ המלוה לא איכפת ליה תו בשעבוד גוף הלוה לו אלא במשכון שהוא שעבוד נכסי אלא דלא סמך ג"כ על סתם שעבוד נכסי שנשתעבדין מכח שעבוד הגוף אלא בקש לאלים שעבודיה במשכון שיהיו לו הנכסים המשועבדים תחת ידו וז"ש התוס` בשעת הלואה נמי אלים שעבודי לחשב ממון וכו` דכיון דע"י שעבוד זה פקע ליה שעבוד הגוף אלים שיעבודיה וקנה קצת במשכון זה, לחשב ממון שלו לקדש אשה וכו`.

ואין להקשות דכיון דפקע שעבוד הגוף בהלוה על המשכון האיך יתחייב שעבוד נכסי נימא כמו בחזר ומחלו דפקע שעבוד ממון עם שעבוד הגוף הכ"נ, זה אינו כלום כמ"ש הר"ן ובקצוה"ח הנ"ל בסברת ר"ת בשמת לוה דאע"פ ששעבוד גופו פקע שעבוד נכסיו לא פקע דדוקא היכא דהמלוה מוחל לו כל המלוה אז אמרינן כיון דפקע שעבוד הגוף פקע נמי שעבוד נכסי אבל היכי דהמלוה לא מחל כלום בעצם ההלואה אלא אדרבה קבל עליו משכון אף ששעבוד הגוף אזיל שעבוד נכסי שהוא על המשכון נשאר עליו וזה פשוט.

ומעתה מיושבים דברי התוס` כמין חומר ומיושב מאד לשון הספרי שהבאנו לעיל דהמדייק בלשונם ז"ל יראה כמה מדויק לשונם הקדוש את אחיך תשמט ידך ולא של אחיך בידך והכוונה את אחיך כלומר כל זמן שיש לך על אחיך שעבוד הגוף דאז מקרי את אחיך אצלך ממש ששעבוד גופו אצלך הוא אז תשמט ידך דשעבוד הגוף אתה מחויב להשמט אבל לא של אחיך בידך כשיש לך רק שעבוד נכסי כמשכון שהוא רק של אחיך בידך אבל שעבוד הגוף שהוא אחיך ממש אין לך אז אינו משמט נמצא זה ראי` ברורה דמשכון בשעת הלואה מפקיע שעבוד הגוף ולא מקרי אחיך בידך וממילא הכ"נ לפ"ז אלים שעבודיה עכ"פ לענין לקדש אשה וכדעת התוס` כנלפענ"ד נכון בדעת התוס`.

עוד הי` נלפענ"ד קצת לומר דסברת התוס` כפי דעת הג"א ע"ז הביאו המג"א או"ח סי` רמ"ו אי שכירות קניא שנחלקו בה הפוסקים דלכאורה נראה בזה סתירא דבגמ` ב"מ אמרו שכירות קניא ובגמ` ע"ז דף כ"א אמרו שכירות לא קניא והתוס` שם פי` לענין אונאה ובמקום אחר הארכתי לבאר דשכירות קניא לגמרי אבל לא קניא בגוף הדבר אלא קניא לשימוש ולהנאת תשמיש שיש בו והבאתי כן חבל ראשונים עיין יש"ש ב"ק פ"ה סי` ל"ג, אמנם בהג"א כתב וז"ל ר` אפרים בר"א כ` שאם ישראל שכר בית מגוי אסור לישראל להניח ע"ז בתוכו וכן אם שכר בהמה וחמר אחריה בשבת חייב חטאת דשכירות קונה קצת ע"ש ועיין מחצה"ש א"ח הנ"ל. ובהג` מרדכי סופ"ק דעירובין ס"ל ג"כ כהג"א וס"ל דשכירות קניא לחומרא ובפ"ק דע"ז דלא קניא נמי לחומרא דוקא ועיין סה"ת סי` קל"ט הביאו הא"ר סי` רמ"ו דנהי דשכירות כמכר מ"מ לא מקרי בהמתו של שוכר ועיין עוד נתה"מ ח"מ סי` שי"ב סקי"ג ובמקו"ת סי` ת"מ סק"ה.

נראה מדברי הג"א דשכירות דקיי"ל מכר הוא אפ"ה לא הוה מכר ממש ככל קנינים אלא קניא במקצת ושייר במקצת והכ"נ במשכון בשעת הלואה יש לו קנין במקצת כי אלים שעבודיה ומקדש בו אשה וקנה בו קרקע אבל לשאר דברים אינו שלו וצ"ע. ובמקום אחר נסתפקתי במלוה על המשכון ומשכן לו בית והמלוה דר בבית באופן שמותר לדור בו אי מחייב במזוזה, ואם מחייב אי מחייב במזוזה מדאורייתא כיון שיש לו קנין קצת במשכון זה או אינו חייב אלא מדרבנן וכמו בשוכר ודקדקתי מדברי התוס` שכתבו אלים שעבודיה משמע דרק שעבוד משכון יש לו אבל אין לו בגוף המשכון אף שיכול לקדש בו ויש בזה אריכות דברים והדר בבית ממושכן לאחר הלואה היינו משכון דר"י פשוט דמחוייב במזוזה דאורייתא אם דר בו באופן המותר וגם בזה יש תנאים והארכתי בתשובה אחרת.

אלה דברי ידידות מידידו הנאמן אשר ראיתי להעלות על הכתב ומצפה אני אשר כ"ג ישים עליהם עין בקורת לטובה הדושלת"ר בכל עת וחותם מעין הפתיחה בברכת כוח"ט בספרן של צדיקים המאוה בלב ונפש.

מנשה הקטן